"השקיית אספלט בלילות מובילה להתפשטותה לרוחב של תשתית הכביש הקיימת," החֵל איש מע"צ ותיק בהרצאתו. תוך כדי דיבור שב והבהיר לעצמו את הטעם לנוכחותו בכנס: מישהו הרי צריך להעביר את המידע הסודי לדור הצעיר. אלמלא היה מסביר לצעירים עובדה מרתקת זו, כיצד היה ניתן למצוא צידוק לממטרות העובדות שעות נוספות ומזליפות – הלוך והזלף, הלוך והזלף – ממטרים צוננים על הכביש האפל?
ליהיא עמדה בצומת הכפר הירוק, ספק ילדה ספק אשה בת עשרים וארבע, והמתינה לאוטובוס מזדמן. שאון שקשוק הממטרות פִּילח את הדממה האפלולית. במשך שנייה או שתיים עמדה לבדה, נלחמת את מלחמותיה. כוחות האופל שגמרו אומר ללוכדה כמעט הצליחו במזימתם, אך היא יכלה להם, בזכות היותה קשובה לריטואל הממטרות.
מגן ומושיע בדמות חייל הגיח במורד המדרגות של גשר הולכי הרגל, שחיבר בין המדרכות המקבילות לעולם לא תיפגשנה. הוא התיישב, תופס מרחק ביטחון של כשלושה מטרים וחצי מליהיא. הוא החל מזמזם שירי דיכאון, מנעים את זמנו ובעקיפין – את זמנה. ליהיא דימיינה את החייל לבוש אזרחית, מפזז וכובש את רחבת הריקודים בשירה, תוך שהוא פורט על העוזי שהשתלשל חסר-מעש וחסר-תועלת מכתפיו. ליהיא התעשתה במהירות ממחשבותיה בדבר הגנה היקפית כאשר הבינה שהחייל הוא ג'ובניק. המגן והמושיע התחלף – בניגוד לרצונה ותחת מחאתה האִילמת – בנתמך ונזקק להגנה.
ליהיא שלחה מבט פנורמי, מתצפת אל הכביש, מצפה כל רגע לראות את האוטובוס שלה מגיח מעבר לעיקול הכביש. הצקצוק המונוטוני של הממטרות עיצבן אותה, רק משום שלא היתה מודעת לרציונל העומד מאחורי הפעלתן של הממטרות – מידע סודי שנשמר בקנאות על ידי אנשי מע"צ לדורותיהם. כתם ירוק-כהה משך את תשומת לִבה והיא אימצה את עיניה על מנת לזהות את פשר העב"מ הירוק שהתקרב אליה במהירות. "החייל המזמר לא יועיל כאן," חשבה במרירות.
הו, חייל קרבי. ליהיא נשמה לרווחה לאחר שתייגה את העב"מ ומצאה כי הקטגוריה ראוייה. אולם הוא היה רחוק. החייל בחר בדרך הקשה. היה עליו לעבור את גדר ההפרדה בין הנתיבים וכמובן – לצלוח את שדה הממטרות הרוטטות. הוא אחז בנשקו, חדור ביטחון עצמי, ופנה לביצוע שלב א' בתוכניתו. בריצה מהירה חצה את הנתיבים המובילים דרומה, תוך שהוא מנצל פירצת זמן בה לא עברו מכוניות. הוא הגיע אל הגדר המוקפת ממטרות, אמד את גובהה, אחז בשתי ידיו את הגדר ונענע אותה כרומז על שבירותה, דקותה ובעיקר חוסר יכולתה לשאת את מלוא משקל גופו. "החזיקי מעמד. זה כוּלוֹ עניין של מספר שניות," עודדה ליהיא את הגדר באינצואיציה נשית. החייל שאף שאיפה עמוקה, צעד מספר צעדים לאחור כדי לצבור תנופה, רץ קדימה בנחישות, תפס את הגדר, התרומם באויר ו… רגלו נתפסה בגדר ההפרדה והוא נרתע לאחור, שקע בבוץ ונשאר בצידה האחר של הגדר. ליהיא עקבה בעניין אחר פעולותיו. לאחר דקה ניסה החייל שנית, אם כי בחוסר אמון הולך וגובר. כדי לאזור כוח דימה את הגדר לאויב מושבע, עם העדפה קלה לאיש חיזבאללה מצוי.
הממטרות המשיכו לשקשק וכמויות מים אדירות שוטטו על הכביש ללא מטרה וללא תוצאות נראות לעין. הכביש נשאר כשהיה, אם כי רטוב יותר. "סבלנות חברים, סבלנות," רעם קולו של איש מע"צ הוותיק. ובינו לבינו הוסיף: "הדור הצעיר חסר סבלנות. רומא לא נבנתה ביום אחד. כל מה שהם רוצים זה תוצאות, תוצאות, תוצאות – ומהר."
ניסיונו השני של החייל לרחף מעל הגדר – תוך חיקוי אלילו, הכדורסלן מייקל ג'ורדן – ולנחות בצידה הקרוב יותר לליהיא צלח. אז התברר לחייל כי משימה קשה עדיין לפניו – משימה הקשה יותר מהתגברות רגעית על כוח המשיכה. עליו לצלוח את הכביש הסואן, המוביל מכוניות צפונה, בדרך אל הגדה הנכספת. עכשיו הצטער שלא בחר בחלופה הפשוטה והבטוחה – הדרך בה הולכים כולם – גשר הולכי הרגל.
מכונית פרטית נעצרה ליד ליהיא והקיאה מתוכה אשה מבוגרת, בשרית, לבושה סוודר ורועדת מקור. האשה נעמדה לצדה של ליהיא, בנסיון לינוק את חום הנעורים שדלף ממנה ועטפהּ הילה. לפתע פנתה האשה אליה "הלילות יכולים להיות קרים מאוד בעונה, נכון?" ספק שאֲלָה ספק ציינה עובדה מבוססת אמפירית במבטא רוסי כבד. ליהיא נרתעה. היא לא צפתה, שהזקנה תִרְצֶה דבר מה נוסף על החום שֶבָּה. "כן, קר," ענתה לאקונית, "אבל בבקרים חם". סיפת המשפט נאמרה בנחרצות, כמו הבינה שאמירה אסרטיבית תכפה על האחראי על מזג האויר לציית. הזקנה, שהבינה את הרמז המקופל במענה, השתתקה, נסוגה לאחור, והתרכזה בחימום גופהּ. האוטובוס הבא היה שלה.
זמן קצר לאחר שהזקנה נבלעה בתוך האוטובוס ואף האוטובוס נמוג כלא היה, הרגישה ליהיא כי החמימות שוב שורה בגופה. למרות שהרגישה בנוח, וידאה את דבר קיומם של שני החיילים בטווח הצלה. היא החלה נעה בעצבנות קדימה ואחורה, מסמנת את הטריטוריה שלה, פיסת העולם הבועתית שלה שבה אין לאף אחד רשות להכנס ולפגוע. סוף סוף הגיע האוטובוס שלה. כשתפסה את מקומה, סובבה ראשה לאחור ונפרדה מהממטרות. מבטה צפן בחובו הבטחה לשוב ולהשגיח עליהן בעתיד הקרוב. הבטחה שלא תעמוד בה במשך השנתיים הבאות. האוטובוס התרחק במהירות מהתחנה.
איש מע"צ ותיק הסתובב בין הצעירים והראה בגאווה את סרגל המדידות שלו. "מילימטר אחד נוסף לרוחבו של הכביש באזור צומת הכפר הירוק. השיטה עובדת!" קַרָן מהתרגשות. סוף סוף קיימות הוכחות אמפיריות. הזקֵן לא השתגע.
* מע"צ (מחלקת עבודות ציבוריות) היא החברה הממשלתית האחראית על פיתוח ותחזוקת רוב הכבישים הבינעירוניים בישראל, והחל משנת 2012 שמה הרשמי הוא "נתיבי ישראל – החברה הלאומית לתשתיות תחבורה".