– נניח שאת בים ובא לקראתך גל גדול. מה תעשי?

– אשלוף גלשן ואגלוש עליו עד החוף.
[אני מחייכת בניצחון. מדמיינת את הביץ' בויז ברקע. הפסיכולוגית מביטה עליי במבט שאומר הכל: התשובה הזו לא הייתה בספר ההדרכה]

– אוקיי [בקול פדגוגי מתמרן]. נניח שאין לך גלשן. אילו עוד אפשרויות פעולה עולות לך בראש?

– לרוץ כמה שיותר מהר לכיוון החוף כדי לא לטבוע?
[אני מסיימת את התשובה באינטונציה עולה. כבר לא בטוחה מה היא רוצה ממני]

– אוקיי. עוד רעיונות לאפשרויות פעולה?
[שוב בקול פדגוגי שמתחיל לעלות לי על העצבים. כנראה שגם התשובה הזו לא הייתה בספר ההדרכה. מה, בשם האלוהים, היא קראה לפני כן? ומה, לעזאזל, אמורה להיות התשובה שאליה היא מכוונת? רגע, מקבלים סוכריה על תשובה נכונה?]

– ???
[באמת ניסיתי לחשוב! נגמרו הרעיונות. חילוץ על ידי מסוק סטייל ג'יימס בונד ירד מהפרק. אחרי התגובה לתשובת הגלשן, הבנתי שהיא מחפשת תשובה ללא אביזרי עזר]

– מה דעתך על להישאר במקום, לתת לגל לעבור, ולהמשיך ליהנות מהים?

[המממ, על אפשרות כזו לא חשבתי. אני דמיינתי גל רציני. גל גדות. וונדרוומן סטייל. והיא התכוונה, ככל הנראה, לגל קטן. לא מאיים. גלצ'יקון]

– אפשרי, בהנחה שהגל קטן יחסית…
[אני מהנהנת, מהורהרת, אחרי שדמיינתי מחדש את הסיטואציה]

– עכשיו תחליפי את הגל בכאבים שלך.